ערב יום כיפור

ערב יום כיפור,
כולם יושבים סביב השולחן מדברים, צוחקים,
פותחים אלבומים ונזכרים בנוסטלגיות..
סופרים את הזמן עד לצאת הצום…
מדמיינים את השלוק הצונן והמרנין,
את הביס העסיסי מהעוגה שנאפתה במיוחד

במקביל הילדים עומדים ליד החלון
הקטנטנים שואלים נו… אפשר כבר ללכת לרכב על האופניים?
והגדולים שביניהם,
רק מחכים לרגע שתגיע השעה
ויוכלו לצאת ולבלות עם חבריהם לכיתה/ השכבה.

עד כאן הכל פסטורלי מקסים ויפה.
אבל, הפוסט הזה,
נכתב עבור אותם ילדים, שאין להם כ"כ עם מי להסתובב,
מסיבות שונות ומגוונות.
אולי כי רבו באותו היום עם כמה חבר'ה
או כי הם נראים אחרת לדעת הילדים,
לא מדברים באותה "שפה" של כולם,
מתקשים ליצור סיטואציות חברתיות
דחויים חברתית,
ילדים מופנמים או מוחצנים
בעלי תחומי עניין שלאחרים נראים הזויים או מוזרים…

בואו נשים לב לשפת הגוף שלהם,
כל השנה דרך אגב,
אבל היומיים האלו בפרט
יש כאלו שמבחנתם השקט הזה מדהים ומבורך
וישנם כאלו שזה רק מגביר ומעצים את התהום.

הסתכלו
על העיניים הכבויות,
שפת הגוף הנוקשה,
השקט השורר ברקע,
חוסר התיאבון,
אי הנוחות,
העברת נושא השיחה כששואלים
"נו… עם מי אתה מסתובב היום?"
"לאן אתם יוצאים…?"

והיו שם עבורם!!
זה לא זמן להטפות,
זה זמן לקירוב לבבות.

לפני כל ההמולה ובלאגן המשפחה,
שבו איתם,
תראו להם שאתם רואים ומבינים את מצבם,
והסבירו להם שאתם שם בשבילם.

לפעמים מבט חודר לעיניים,
ליטוף או חיוך עושים את כל העבודה
משחררים את כל המחסומים
והסכר נפתח בשנייה.

היומיים האלו,
מלבד הזמן לעשות חושבים,
זה זמן מדהים עבור המשפחה.
יש שקט בבית,
אין מסכים, מטלות, עבודות,
אפשר לנהל שיחות יחד,
לצאת לטייל, להיפתח
ולפצות על הזמן שאבד.

שתהא שנה טובה וגמר חתימה טובה🍯🍎

❤️ לי שפיגל ברוך – מנחת הורים ומשפחה